האני מאמין האמנותי, הסמליות, הפילוסופיה והטכניקה שלי

אנריק ארומי-מסריירה

בין הנראה והבלתי נראה

עבודתי חוקרת את הטריטוריה הלא ודאית שבה גוף האדם פוגש טבע, זיכרון, סמליות וטרנספורמציה.

אני עובד בעיקר עם ציור, רישום, קולאז' ומדיה מעורבת כדי ליצור דמויות המתקיימות בין מציאות לחלומות. למרות שלפעמים משהו דוחף אותי לחקור פיסול וספרות.

הדימויים שלי מאוכלסים בגופים שמפורקים, מתמזגים, נעלמים או שזורים עם ביצים, פרחים, קונכיות, דגים, ציפורים, תמנונים, נמלים, דבורים, חלב, דבש...

אלמנטים אלה אינם רק דקורטיביים; הם מתפקדים כסמלים של זהות, פגיעות, מודעות, אינסטינקט ושינוי.

אני מתעניין בגוף כסף: משטח גלוי שדרכו מתרחשות חוויות בלתי נראות. בעבודתי, הדמות האנושית לעולם אינה סטטית לחלוטין.

זה תמיד הופך למשהו אחר: משהו שביר יותר, מסתורי יותר, או קשור עמוק יותר לעולם הטבע.

הציורים שלי מזמינים את הצופה להאט את הקצב, להביט מעבר למראה החיצוני, ולהיכנס למרחב שבו יופי יכול להכיל אי נוחות, פגיעות יכולה לבטא כוח, וזהות יכולה להישאר פתוחה.

אודותיי

הקריירה האמנותית שלי

אני אמן חזותי שנולד בקטלוניה, ליד ברצלונה, שעבודותיו חוקרות את הגבול שבין הצורה האנושית לסוריאליזם.

תמיד נמשכתי לדימויים המכילים יותר ממציאות אחת בו זמנית: הגלוי והנסתר, הפיזי והפסיכולוגי, האינטימי והאוניברסלי. העיסוק האמנותי שלי נבעה מהרצון לחקור את הסתירות הללו דרך הגוף, העולם הטבעי והמשטח החומרי של יצירת האמנות.

עבודתי משלבת צבעי מים, אקריליק, דיו, גרפיט, שעווה, איירבראש, צבעי אנקאוסטיקה, צבעי ספריי, קולאז' ומדיה מעורבת, ולפעמים כוללת טכניקה שהמצאתי בעצמי (2001) בשם "ג'לופאיינט", המבוססת על הג'לטינים הכרומטיים של הצילום האנלוגי. אני משתמש בגישות השונות הללו לא כקטגוריות נפרדות, אלא כשפות משלימות. כל טכניקה מאפשרת לי לחקור מימד שונה של חוויה: דיוק, אווירה, שחיקה, שקיפות, צפיפות או תנועה.

דמות האדם נותרה מרכזית בעבודה שלי. עם זאת, אני לא ניגשת אליה כצורה סגורה או מוגדרת. הגוף הוא טריטוריה של זיכרון וטרנספורמציה. הוא יכול להפוך לנוף, לקונכייה, לפרח, לתמנון, לדג, לשבר או לפתח לעולם פנימי לא ידוע.

גדלתי בקטלוניה, והייתי מוקף במסורת אמנותית עשירה, חברתית ומשפחתית כאחד, שבה הגוף, הסמליות, הרוחניות והחומריות תמיד מילאו תפקיד חשוב. עבודתי עוסקת במסורות אלו ובו בזמן נעה לעבר שפה חזותית עכשווית המוגדרת על ידי סוריאליזם, מדיה מעורבת, סמליות פסיכולוגית ואפשרויות הביטוי של מרקם.

אני יוצר תמונות שפתוחות במכוון לפרשנות. אני לא רוצה לספר הכל בתוך הפריים. אני מעדיף להשאיר מקום לעמימות, כי זה מאפשר לצופה להתעמק ביצירה ולמזג אותה עם הזיכרונות, הרגשות והשאלות שלו.

פִילוֹסוֹפִיָה

גוף האישה כסף

גוף האישה הוא הטריטוריה הראשונה שאנו מאכלסים והשפה הראשונה שדרכה אנו חווים את העולם.

לפני שזהות הופכת לרעיון, זוהי תחושה פיזית. אנו מגלים את עצמנו דרך עור, תנועה, פגיעות, מגע, מגבלה ותשוקה. זו הסיבה שהגוף בעבודתי לעולם אינו רק אנטומי; הוא נושא זיכרון, מתח, דממה, התנגדות, אפשרות לשינוי ואבולוציה.

הדמויות שלי נמצאות במצב ביניים. הן אינן ריאליסטיות לחלוטין וגם לא דמיוניות לחלוטין. הן נוכחות, אך לעולם לא נגישות במלואן. פניהן עשויות להיראות נסתרות, מקוטעות, מכוסות או שעברו טרנספורמציה. גופן עשוי להתמזג עם צורות אורגניות או להתמוסס באטמוספירה הסובבת.

דרך דימויים אלה, אני חוקרת זהות כמשהו לא יציב ומתפתח. אני לא מאמינה שאנחנו מוגדרים על ידי דימוי יחיד וקבוע של עצמנו. אנחנו נוצרים על ידי שכבות של חוויה, זיכרון, סתירה, אובדן, תשוקה ודמיון.

מציאות וחלום

סוריאליזם מאפשר לי לייצג את מה שלא ניתן לראות באופן ישיר.

האלמנטים הבלתי אפשריים בציורי אינם נועדו להימלט מהמציאות. הם דרך לחשוף אמיתות רגשיות שריאליזם לבדו לא תמיד יכול לבטא. ביצה, קליפת ביצה, פרח, ציפור או תמנון יכולים להפוך לאובייקט פסיכולוגי: דימוי שדרכו העולם הפנימי הופך לגלוי.

השפה החזותית שלי נובעת מהמפגש בין צורות מוכרות לבין יחסים בלתי אפשריים. אני מכניסה חפצים מוכרים להקשרים בלתי צפויים כדי לשבש את

משמעותם הרגילה ולפתוח אותם לפרשנויות חדשות.

הטבע ודמות האדם.

הטבע מופיע בעבודתי ככוח פעיל, ולא כרקע פסיבי.

פרחים, חרקים, דגים, ציפורים, ביצים, פירות וחיים ימיים הופכים להיות שלוחות של גוף האדם והתודעה. הם מרמזים שהזהות האנושית אינה מבודדת אלא מחוברת למערכות אורגניות גדולות יותר.

התמנון, לדוגמה, יכול לייצג אינטליגנציה, הסתגלות, אינסטינקט, מסתורין, את הלא נודע, אך גם את הזרועות הרבות של החברה של ימינו עם טפריה המשפיעים והתוקפניים ללא הרף. הביצה יכולה לרמוז על מקור, שבריריות, הזנה או פוטנציאל, אך גם על התחלות, התקדמות, אינטליגנציה ואת הרצון ליצור משהו גדול יותר. אני מרבה לכלול אותה כתא מוח קדמון. פרחים יכולים לדבר על יופי, התחדשות, פגיעות, אך גם על ארעיות.

לסמלים אלה אין משמעות קבועה. משמעותם משתנה בהתאם להקשר של כל אחת מעבודותיי כדי להנחות את חוויית הפרשנות של כל צופה.

נוכחות והיעדרות

אני מתעניין מאוד במה שמוצג ובמה שנשאר נסתר.

פנים מטושטשות, מבט מוסתר, גוף מקוטע או משטח המסומן בסדקים יכולים לרמוז על חוסר יציבות של זהות וזיכרון. מה שאני משמיט או מה שחסר בתמונה חשוב באותה מידה, אם לא יותר, ממה שנותר גלוי או גלוי.

מתח זה בין נוכחות להיעדר מאפשר ליצירה להישאר פתוחה. הוא יוצר מרחב שבו הצופה מוזמן לא רק להתבונן, אלא גם להשתתף, לפרש, להיכנס מרצונו לעולם שאולי לעולם לא היה נכנס אליו בעצמו.

עֲבוֹדָה

שפה חזותית של טרנספורמציה

עבודתי סובבת סביב דמות האדם, אך חורגת מעבר לדיוקנאות מסורתיים.

אני יוצרת דמויות הקיימות בין מצבים: אדם וחיה, גוף ונוף, מציאות וחלום, פגיעות וכוח. טרנספורמציות אלה אינן רק ניסויים פורמליים; הן משקפות כיצד הזהות משתנה עם הזמן וכיצד החוויה הפנימית לעתים קרובות חורגת מהמראה החיצוני.

עבודותיי משלבות בהירות פיגורטיבית עם שיבושים סוריאליסטיים. פנים מעובדות במדויק יכולות להתקיים יחד עם אובייקט בלתי אפשרי. גוף ריאליסטי יכול לצוץ ממשטח פגום או מופשט. הבעת פנים שלווה יכולה להיות מוקפת בסמלים המייצרים אי ודאות.

הקשר בין דיוק לעמימות הוא מרכזי בעבודה שלי.

סיבות חוזרות

נושאים מסוימים חוזרים על עצמם לאורך עבודתי:

• ביצים וקליפות ביצים כסמלים של מקור, שבריריות, מזון ופוטנציאל.

• תמנונים כדמויות של אינטליגנציה, הסתגלות, מסתורין, עומק רגשי ומניפולציה מוחלטת.

• פרחים ועלי כותרת כסמלים של יופי, טרנספורמציה, התחדשות וחולף.

• קליפות ביצים כמרחבי הגנה, מחסה, לידה והתבוננות פנימית.

• רעלות וכיסויי עיניים כמטאפורות להסתרה, תפיסה, פרטיות וראייה שונה.

• ציפורים כסימנים של חופש, תקשורת ואינסטינקט.

• דימויים של מים וימיים כייצוגים של הלא מודע והעומק הרגשי.

• סדקים ומשטחים שחוקים כעדים לחלוף הזמן, לזיכרון ולחוסן.

• צורות גיאומטריות כסימנים של מבנה, פרגמנטציה ושל המערכות המעצבות זהות. 

יופי וחוסר שקט

אני מתעניין ברגע שבו יופי מתחיל להפוך למשהו מורכב יותר.

פלטת צבעים הרמונית יכולה להכיל סמל מטריד. דמות עדינה יכולה להיות ממוקמת בסביבה בלתי אפשרית. הבעת פנים שלווה יכולה לרמוז על מתח פנימי בלתי פתיר.

אני לא רוצה שהעבודה שלי תציע רק הנאה חזותית. אני רוצה שיופי יהפוך לשער להרהור. הרושם הראשוני אולי חושני, אלגנטי או חלומי, אבל מאחוריו מסתתרת לעתים קרובות שאלה על זהות, תפיסה, זיכרון או שבריריות הקיום.

תפקידו של הצופה

אני אף פעם לא מתכוון לכפות פרשנות אחת על הצופה.

כוונתי היא ליצור דימויים שנותרים פעילים בדמיון. העבודה מושלמת דרך המפגש בין השפה החזותית שלה לבין החוויה האישית של הצופה.

כל אדם מביא זיכרון, פחד, תשוקה או אסוציאציה סמלית שונה לתמונה. לכן, אני מאמין שעמימות אינה חוסר בהירות, אלא צורה של נדיבות: היא מציעה לצופה את המרחב להתעמק ביצירה.

סִדרָה

*עולמות מחוברים

הסדרות שלי אינן פרויקטים מבודדים. הן יוצרות מערך של רעיונות, מוטיבים ומצבים רגשיים חוזרים.

אותם סמלים עשויים להופיע בעבודות שונות, אך משמעותם משתנה בהתאם ליחסם לדמות, למשטח ולאווירה הסובבת. מוטיב חוזר לעולם אינו זהה לחלוטין; הוא מתפתח.

*עבודות פיגורטיביות סוריאליסטיות

אוסף עבודות זה מתמקד בטרנספורמציה של דמות האדם באמצעות אלמנטים סמליים בלתי צפויים.

ביצים, ציפורים, תמנונים, קונכיות, פרחים וצורות אורגניות אחרות משבשות את הדיוקן המסורתי ויוצרות דיאלוג בין האנושי ללא נודע.

עבודות החוקרות זהות, תפיסה, פגיעות והמתח בין הגוף שאנו מזהים לבין העצמי הפנימי שנותר מסתורי.

*הביצה והדמות

בקבוצת עבודות זו, הביצה הופכת לסמל חוזר של פוטנציאל, מקור, שבריריות, מזון, טרנספורמציה, ולעתים קרובות כשתל קדמוני של אינטליגנציה ותודעה המוענקים לנו מלידה.

לפעמים הוא מחליף את הראש. לפעמים הוא מכסה את העיניים. לפעמים הוא כאילו נמס על הפנים או מרחף מעל הגוף.

על ידי הצבת הביצה בתוך הדיוקן, אני מעלה ספק ביציבות הזהות ובקשר בין מחשבה, גוף וקיום חומרי. הביצה היא בו זמנית יומיומית וסמלית, אינטימית ומשונה.

*עבודות ימיות ותמנונים

העבודות הימיות חוקרות את הקשר בין גוף האדם למעמקי הלא נודע.

התמנון מופיע כיצור בעל אינטליגנציה, יכולת הסתגלות, אינסטינקט ומסתורין, אך לעיתים גם כייצוג של האלמנטים החברתיים המעצבים את חיינו. זרועותיו יכולות להגן, להסתיר, לחבק או לעטוף את הדמות. הים הופך למטאפורה ללא מודע: מרחב פנימי שבו מחשבות, זיכרונות ורגשות נעים מתחת לפני השטח הנראים לעין.

ציורים אלה משקפים את גמישותה של הזהות ואת האפשרות שהלא נודע אינו חיצוני לנו, אלא כבר חלק ממי שאנחנו.

דמויות מוסוות ומקוטעות

סדרה זו חוקרת הסתרה, אנונימיות, זיכרון וחוסר יציבות של העצמי הנראה לעין.

רעלות, כיסויי עיניים, תווי פנים מטושטשים, שכבות גיאומטריות וקווי מתאר מתמוססים משבשים את הפונקציה המסורתית של דיוקנאות. הדמות נשארת ניתנת לזיהוי, אך הזהות האינדיבידואלית לעולם אינה נחשפת במלואה.

עבודות אלו מעלות שאלות לגבי כמה מעצמנו אנו בוחרים להראות, כמה נשאר מוסתר מאחרים, והאם זהות יכולה להתקיים ללא דימוי יציב. דמויות אתריות ואטמוספיריות

בעבודות אלה, דמות האדם מגיחה מתוך ערפל, צל, אור או משטחים מופשטים.

הגוף הופך פחות מוצק ויותר אטמוספרי. נראה שהוא מתקיים בין זיכרון לנוכחות, חלום לחיים, חומריות והיעלמות.

אני משתמש בקווי מתאר מטושטשים ובפלטות צבעים מאופקות כדי ליצור דימויים המזמנים התבוננות שלווה. עבודות אלה מתמקדות פחות בנרטיב ויותר בתחושה הרגשית של מגורים במרחב לא ודאי.

נופים וצורות טבעיות

עבודות הנופים והנופים שלי בנושאים טבעיים מרחיבים את העניינים הכלליים של העשייה הפיגורטיבית שלי.

עצים, מים, פרחים, צורות אורגניות וסביבות טבעיות מופשטות הופכות להרהורים על זמן, זיכרון, שבריריות והמשכיות. הטבע מוצג כארכיון חי: אלמנט המשמר עקבות של טרנספורמציה ועומד לאורך זמן.

טֶכנִיקָה

חומר כמשמעות

התהליך שלי מתחיל בעניין בפני השטח של החומר.

אני משתמש בצבעי אקריליק, איירבראש, צבעי ספריי, צבעי מים, גרפיט, דיו, קולאז' ומדיה מעורבת. טכניקות אלו מאפשרות לי לנוע בין שליטה למקרה, דיוק לשחיקה, רכות ועמידות.

אני לא מתייחס לטכניקה כנפרדת ממשמעות. האופי הפיזי של פני השטח תורם ישירות למימד הרגשי והפילוסופי של כל יצירה.

שכבת כיסוי

אני בונה את התמונות שלי באמצעות מספר שכבות.

חלק מהשכבות שקופות ואטמוספריות. אחרות מחוספסות, שרוטות, שרוטות או הוסרו חלקית. תהליך זה מאפשר לתמונה לשמור על תחושה של היסטוריה, כאילו היא נבנית ומתוקנת ללא הרף.

שכבות הזיכרונות משקפות גם את אופן פעולת הזיכרון. איננו זוכרים בצורה מסודרת לחלוטין. תמונות חופפות, נעלמות, חוזרות ומשתנות בהתאם לזמן ולרגש.

מִרקָם

מרקם יוצר דיאלוג בין הוויזואלי לפיזי.

אזור חלק יכול לרמוז על עור, שקט או פגיעות. אזור מחוספס יכול לעורר זיכרון, שחיקה או חוסן. סדקים ושפשופים שוברים את האשליה של דימוי יציב ומזכירים לצופה שהיצירה היא, בו זמנית, ייצוג ואובייקט.

פני השטח הופכים לתיעוד של זמן. הם מראים לא רק מה התמונה מייצגת, אלא גם משהו על איך היא נוצרה.

איירבראש, תרסיסים ודיפוזיה

הם מאפשרים לי ליצור מעברים חלקים, אפקטים אטמוספריים ותחושה של התמוססות.

אני משתמש בדיפוזיה כדי לרכך את הגבול בין הדמות לסביבתה. זה עוזר לגוף להיראות כאילו הוא יוצא או חוזר אל המרחב שמסביב.

היעדר קווי מתאר מוגדרים מאפשר פרשנות פסיכולוגית יותר. הדמות אינה ממוקמת רק בסביבה פיזית; נראה שהיא קיימת בתחום רגשי או מטאפיזי.

דיו, שעווה ועומק פני השטח

הדיו מעניק איכות רכה וזוהרת.

שעווה יכולה לשמר, להסתיר, לאטום או לשנות תמונה. היא יוצרת מרחק פיזי בין הצופה לדמות המתוארת, ובמקביל מושכת את תשומת הלב לנוכחותה של יצירת האמנות כאובייקט.

המתח הזה בין שימור להסתרה הוא בסיסי לעניין שלי במדיום. תמיכה מבוססת ותועלתנית.

קנבס ושקים

כשאני עובד עם חומרים כמו שקי קפה מקוריים, אני נותן להיסטוריה של החומר להישאר גלויה.

הסיבים, התפרים, האי-סדרים והאזורים השחוקים הופכים לחלק מהקומפוזיציה. אלמנטים אלה מקשרים את העבודה לרעיונות הקשורים לעבודה, מחזור, צריכה ותנועת חפצים בעולם.

צביעה על משטחים אלה יוצרת דיאלוג בין חומרים יומיומיים לדימויים סמליים. האובייקט התועלתני הופך למרחב להתבוננות פנימית.

דיוק וחוסר שלמות

התהליך שלי משלב ייצוג פיגורטיבי מפורט עם שיבוש מכוון.

אני יכול לבנות בקפידה את תווי הפנים ואז לשבש אותם בעזרת צעיף, חפץ סמלי, סדק, צורה גיאומטרית או שכבה של הפשטה.

ניגוד זה משקף את המתח המרכזי של עבודתי: הרצון להכיר והצורך לקבל את אי הוודאות.

איסוף

לחיות עם העבודה

אני מאמין שאיסוף אמנות אינו רק פעולת רכישה. זוהי פעולת יצירת קשר ארוך טווח עם דימוי.

יצירת אמנות נכנסת למרחב, אך היא גם נכנסת לחיי הרגש של האדם שחי איתה. עם הזמן, מערכת היחסים מתפתחת. פרטים הופכים גלויים יותר. משמעויות משתנות. יצירת האמנות מתחילה להתקיים יחד עם זיכרונות, שיחות וחוויות יומיומיות.

הציורים שלי נוצרים לאינטראקציה מתמשכת. הם לא נועדו להיצרך במהירות. האלמנטים הסמליים שלהם, משטחי החומר והאטמוספרות הרב-שכבתית נחשפים בהדרגה.

אפשר לומר שהעבודות שלי הן כמו כריכה של ספר טוב; ככל שקוראים אותו, מגלים עולמות נוספים, פרטים נוספים בכל יום. היתרון הגדול הוא שהסוף נקבע על ידי הצופה, אך גם על ידי קריאות חוזרות מרובות שלהן בעלות משמעויותיהן האינסופיות.

עבודתי מכוונת לאספנים הנמשכים ל:

• אמנות פיגורטיבית עכשווית בעלת עומק סמלי.

• סוריאליזם ודימויים בעלי מטען פסיכולוגי חזק.

• משטחים בעלי טקסטורה וטכניקות מדיה מעורבת.

• צורות אנושיות וטבעיות בתהליך של טרנספורמציה.

• אמנות פתוחה לפרשנות אישית.

• עבודות התורמות הן לאווירה והן לנוכחות חזותית לחלל.

תערוכה ואווירה

ההצגה האידיאלית תלויה באופי של כל עבודה.

משטחים בעלי טקסטורה נהנים מתאורה מבוקרת בקפידה שחושפת את עומקם מבלי ליצור השתקפויות מוגזמות. עבודות עם צבעים מאופקים נראות לרוב בצורה הטובה ביותר על רקע קירות בגוונים ניטרליים ובסביבות שלוות, בעוד שפריטים עם צבעים עזים יותר יכולים לשמש כנקודות מוקד בעיצוב פנים עכשווי.

הקשר בין יצירת האמנות לחלל הוא בסיסי בעיניי. ציור לעולם לא צריך לתפוס רק קיר; הוא צריך לשנות את אווירת החדר וליצור חלל שתופס תשומת לב.

יצירות מקוריות ומהדורות

העבודות המקוריות שומרות על הנוכחות הפיזית של החומר: פני השטח, השכבות, הפגמים והעקבות שנותרו במהלך תהליך היצירה.

יצירות נבחרות יהיו זמינות גם במהדורות אמנותיות איכותיות, אך לעולם לא באותו גודל כמו המקור. מהדורות אלו מאפשרות לתמונה להגיע לקהל רחב יותר תוך שמירה על קשר הדוק ליצירת האמנות המקורית.

ניתן לספק מידע על זמינות, מידות, חומרים, מהדורות ומחירים עדכניים לפי בקשה.

מערכת יחסים אישית

אני מקווה שיצירתי תקבל משמעות רלוונטית בחייו של האספן, מעבר לתפקודה הדקורטיבי.

כל ציור מעביר אווירה, שאלה או מתח. כשהוא הופך לחלק מאוסף, הוא מתחיל פרק חדש. משמעותו כבר אינה תלויה רק ​​בכוונה הראשונית שלי, אלא גם בזיכרונות ובהרהורים שהוא מעורר בסביבתו החדשה.

איסוף יצירה אחת או יותר שלי משמעו לחיות עם דימוי פתוח, המסוגל להתפתח ככל שהצופה משתנה.

מַגָע

התחל שיחה

אני פתוח לשיחה עם אספנים, גלריות, אוצרים, מעצבים, מוסדות וכל מי שמעוניין ללמוד עוד על עבודתי.

אם ברצונכם לקבל מידע על עבודות מקוריות זמינות, מהדורות, תערוכות, שיתופי פעולה או הזמנות, אנא צרו איתי קשר.

אני מתעניין במיוחד בפרויקטים החוקרים אמנות פיגורטיבית עכשווית, סוריאליזם, סמליות, מדיה מעורבת, זהות, גוף האדם והקשר בין האנושות לטבע.

התייעצויות

כשאתם פונים אליי בנוגע ליצירה, אנא ציינו:

• כותרת היצירה.

• מיקומו.

• אם אתם מעוניינים ביצירה מקורית או במהדורה.

• כל שאלה בנוגע למידות, חומרים, משלוח או הצגה.

• ההקשר המיועד לעבודה, אם רלוונטי.

נשמח לספק לך מידע נוסף ולדון איתך על האפשרויות העומדות בפניך.

השתקפות סופית

עבודתי היא הזמנה לעצור, להתבונן בזהירות ולהישאר פתוח לחוסר ודאות.

אם אחד מהציורים שלי מעורר תחושה של הכרה, אי נוחות, סקרנות או הרהור שליו, הדיאלוג כבר החל.